הונאות לשוניות בבחירות בישראל 2019

במאמר זה נחשוף לפניכם סוד גלוי: השפה מעצבת את דמיונו של האדם, רעיונותיו  ומובילה אותו לפעולה. מניפולציות בשפה הן אבני הפינה של הפרסום וחשיבותן קריטית.

חישבו על מורה שמשתמש בתרגילים לשוניים שונים על תלמידיו. הוא יכול לגרום להם לקלוט יותר טוב, את החומר שהוא מנסה ללמד ואת הערכים שהוא מנסה להקנות.

איך איש עסקים מצליח. מושך לקוחות מכל העולם?

הוא עושה זאת דרך תרגום שיווקי איכותי של תוצריו. מה תרגום שיווקי טוב עושה?

הוא רותם את מונחי השפה לטובת החברה ובאמצעות שיטות שונות ממקד את הלקוחות בחברה שלו כפתרון הנכון לצורכיהם.

כמובן שגם פוליטיקאים ערמומיים מבצעים בכישרון רב תכסיסי שפה כדי לפנות ללקוחות שלהם...

לכן לקראת מועד ב' של הבחירות בישראל , טומדס מבקשת לבחון את הנושא הבא: כיצד פוליטיקאים משתמשים בתכסיסים והונאות לשוניות על קהל הבוחרים שלהם, במטרה לסחוט ממנו הצבעה רצויה בקלפי או הימנעות מהצבעה...

סוגים של הונאות לשוניות

הונאות לשוניות היו כלים יעילים בפוליטיקה בכל העולם לאורך כל השנים.

להלן שש מטרות שהונאות לשוניות יכולות להשיג:

• לעודד את מצביעי המחנה שתומך בך לצאת להצביע או על ידי תחושת תקווה או על ידי תחושת משבר.  הדוגמא הקלאסית לעיקרון זה היא הסיסמה של אובמה: (Yes We Can) יש סיסמאות רבות דומות לכך, גם בישראל.
   
• לדכא את מצביעי המחנה היריב ולגרום להם להישאר בבית ולהימנע מהצבעה.
  דוגמא למשל: "לפני שאתם מצביעים בדקו למי אתם מצביעים..."(הליכוד ביתנו בחירות 2013).
   
• ליצור רושם חיובי על בוחרים פוטנציאליים על ידי הפרחת סיסמאות ריקות  המוצגות כ"ערכים" שהבוחר "מסכים איתם".
  
  דוגמאות לכך הן: "איפה הכסף" (יש עתיד בחירות 2013), "ישראל לפני הכול", (כחול לבן מערכת הבחירות הנוכחית) to make America great again (דונלד טראמפ)
   
• להשמיץ יריבים פוליטיים באמצעות "פוליטיקת זהויות". "רק ליכוד גדול ימנע ממשלת שמאל ערבים" (הליכוד בבחירות הנוכחיות) "פרס יחלק את ירושלים" (הליכוד בחירות 1996) "מזרחי מצביע למזרחי" (ש"ס -בחירות 2015) "גם אני שקוף" (ש"ס בחירות 2015)
   
• להדוף ביקורת על ידי תקיפה אישית נגד הגורמים המבקרים.
  לדוגמא: the CNN is fake news- דונלד טראמפ.
   

הונאות לשוניות הן  משפטים בעלי מסרים שפונים לרגש, לזהות או להסכמה רחבה ובלי הקשר פרקטי. אין מאחוריהם כלום, למעט אוויר חם.

השתמשו בהן לכל אורך ההיסטוריה כדרכים לגייס את העם מאחורי מסר פשוט. בלי לסבך את הקהל ובלא להתחייב למשהו ספציפי שאינו ניתן לביצוע.

כדי להבין את תרמיות השפה ואת שאר התמרונים יש לצלול לעומקן של הסיסמאות: אחת החשובות שבהן היא במילה מלחמה' למשל סיסמתה של "כחול לבן" – "נלחמים על ישראל".

הרציונל: בחירות חוזרות מעוררות לרוב תחושת מיאוס של הציבור מההליך הפוליטי. התוצאה: אחוז הצבעה נמוך בבחירות בחלק גדול מהמגזרים.

כך קורא במגזר הרוסי, במגזר הערבי, בין בעלי המוגבלויות, במגזר החילוני  ובמפלגות חדשות שאין להן עדיין בסיס בוחרים נאמן ויציב המושג הפוליטי לציבור כזה, נקרא "בייס" מלשון בסיס. אלה האנשים שניתן לסמוך עליהם שיתמכו במפלגה הלכה למעשה. כלומר גם במהלך מסע הבחירות וגם בשעת ההצבעה בקלפי.

איך מרימים איפוא ,באמצעות תרגילים רטוריים,  את אחוז ההצבעה בקהל היעד של הקמפיין?

קיימות מספר שיטות לכך: "כחול לבן" משתמשת בסיסמה הפועלת בשלוש דרכים שונות כדי להוציא את הבוחרים המזוהים עם המפלגה מהבית אל הקלפי.

האחת, עידוד הצבעה על ידי יצירת תקווה או "גישת השינוי בפתח": הביטוי "נלחמים על ישראל" מתבסס על אחת ההסכמות הבודדות בחברה הישראלית.

חשוב להילחם כדי שיהיה כאן יותר טוב: השיטה דרך המילה "מלחמה", כלומר מאבק קשה ומאומץ שבסופו יתחולל שינוי. כאשר שמים את הסיסמה הזאת בקונטקסט תרבותי רואים שהיא מתחברת  עם קונטקסט צבאי - צה"ל הזוכה לאהדה הגדולה ביותר בקרב הקהל הישראלי.

הסיסמה המדגישה את "המלחמה", מתכתבת עם ההיסטוריה הישראלית שהרי רוב האזרחים בישראל שרתו בצבא. רוב העם זוכר את האירועים החשובים בחייו באמצעות תאריכי מלחמות ישראל במהלכן הגן על הארץ.

הסיסמה "נלחמים על ישראל" מהדהדת אם כן, בקהל היעד של חיילים ומשרתי מילואים, הגאים בשירותם הצבאי. היא פונה אל משלמיי המיסים והאזרחים הנאמנים הנושאים בעול שאכפת להם מהמדינה ושהם מוכנים להתגייס כדי להפוך אותה למקום טוב יותר.

בנוסף סיסמה זו  מזכירה לציבור ששוקל להצביע ל"כחול לבן", שהוא תומך באיחוד מפלגות שבראשו עומדים  שלושה רמטכ"לים מוערכים.

להיות רמטכ"ל בישראל פירושו: כבוד אומץ הישגיות וקונצנזוס. לכן הסיסמה מתכתבת עם רגשות עמוקים המניעים את הבוחר הישראלי לערכים הרגשיים של העם.

"כחול לבן" לא המציאו שיטה זו. מפלגות רבות השתמשו בה קודם.  כך למשל בבחירות הקודמות הבחירות לכנסת ה-21 באפריל 2019, השתמשה מפלגת "הימין החדש" בסיסמה: "ישראל חוזרת לנצח".

כמו בסיסמה "נלחמים על ישראל", גם כאן מדובר בסיסמה חיובית מוסכמת על כולם. סיסמת בחירות שדוחפת את הבייס להצביע למפלגה הרצויה. תוך תחושה כי שינוי חיובי בדרך וכל שדרוש הוא -  עוד מאמץ קטן.

מאחר שהסיסמה הזאת מבוססת גם על הסכמה לאומית רחבה, השתמשו בה בצדק, על בסיס  תפיסה שהיא יכולה למשוך מתלבטים להצביע בפועל למפלגה.

באותן בחירות בדיוק, גם מפלגת העבודה השתמשה בגישת "השינוי בפתח" עם סיסמת הבחירות שלה: "חוזרים לדרך, חוזרים לעבודה". בסיסמה זו השתמשה מפלגת העבודה בהיסטוריה בתור נשק פוליטי ובכפל משמעות: הן שם המפלגה והן המסר הראשי של הסיסמה.

השימוש בשם המפלגה מזכיר תכסיס ישן: שימוש בשמות גנריים בתחום הפרסום והשיווק. כמו חברה פרטית בשם פריג'ידר שהפכה לשם כללי למקרר. כמו במבה שהפכה לביטוי גנרי לחטיף מוביל. כמו ווספה שהפכה לביטוי גנרי לכל קטנוע באשר הוא וכו'.

מפלגת העבודה הזכירה באופן זה את העובדה ההיסטורית שהיא נולדה מתוך מפא"י המפלגה שהקימה את מדינת ישראל. לכאורה אם יצביעו למפלגת העבודה יחזרו ל"דרך הנכונה שהקימה את המדינה".

כיצד הסיסמה "נלחמים על ישראל" מעוררת תחושה שכל קול חשוב?

סיסמה זו יוצרת תחושת זהות של הציבור עם המפלגה וגורמת לתחושה שכל קול קובע ויכול לשנות את תוצאת הבחירות. כך מעודדים את תגבור מספר המצביעים.

על איזה מכשול שיטת עידוד המצביעים הזאת מנסה להתגבר?

הבעיה העיקרית בישראל כמו במדינות מערביות אחרות היא. התחושה ש"הקול שלנו לא משפיע". תחושה מתבססת על תחושה מפוקחת זו מתבססת בצדק על כך המציאות האמיתית בה קול אחד לא יכול לקבוע את תוצאות הבחירות. וזו הסיבה האמיתית שהרבה מהמצביעים הפוטנציאלים נשארים בבית.

כאשר משתמשים בסיסמה "נלחמים על ישראל" הופכים את המצביע הבודד לחלק מקבוצה. לשותף לניסיון השינוי באמצעות  הפוליטיקה.

כך יוצרים למצביע תחושה שהוא נמצא ביציע ומעודד את שחקני קבוצתו המשחקים על מגרש הכדורגל הפוליטי ושאם יתאמץ קצת יותר, אולי יוכל להוביל לניצחון הקבוצה שלו.

זו כמובן גישה מעט ילדותית שכן במציאות -צעקות האידוד של האוהדים ביציע אינן משפיעות משמעותית על התנהלות המשחק כמו שהצבעות של בודדים אינן משפיעות משמעותית על הפוליטיקה. ואולם מדובר בשיטה יעילה לגיוס המונים.

כמובן שמפלגת "כחול לבן" היא לא הראשונה להשתמש גם בשיטת עידוד  זו. היו אחרות לפניה שהשתמשו בשיטה זו כלפי הבייס וקהל המתלבטים כאחד.

לדוגמא הסיסמה: "ליכוד חזק ישראל חזקה" – כך מושכים מצביעים מתלבטים ומצביעי בייס לשלשל פתק ליכוד בקלפי. מפלגת הליכוד מוכשרת מאד בהוצאת הבייס שלה המונה, לפי נתוני ועדת הבחירות המרכזית, בערך כמיליון מצביעים מתוך 6,339,729 מצביעים.

מפלגה זו גם מנוסה ביותר במשיכת הצבעות מתלבטים. השימוש בסיסמה "ליכוד חזק ישראל חזקה" קושר בין עוצמתה של מפלגת השלטון לבין עוצמתה של מדינת ישראל והופך בתודעה של חלק מהבוחרים את ההצבעה לליכוד לעניין פטריוטי.

מכיוון שהאוכלוסייה בישראל היא בין האוכלוסיות הפטריוטיות ביותר בעולם המערבי, הסיסמה פורטת על הרגשות העמוקים של תושבי ישראל והיא עושה זאת באמצעות השפה והתרבות..

עם סיסמאות מהסוג הזה מצליח  "הליכוד" למשוך מצביעים רבים. אין פלא שמפלגה זו הפכה למפלגת שלטון בעשורים האחרונים.

גם מפלגות קטנות נוהגות באותה שיטה כלפי פלח קטן יותר המהווה מבחינתן את קהל היעד. למשל הסיסמה של מפלגת הבית היהודי בבחירות 2015 "מפסיקים להתנצל אוהבים את ישראל" – רותמת את הגאווה הלאומית של הישראלים לטובת מפלגת הבית היהודי.

הסיסמה מבטיחה שינוי לטובה ממדיניות חוץ אפולוגטית למחנה השומר על כבודה הלאומי של ישראל. הסיסמאות שתוארו עד עתה הן שליליות במהותן, על אף הדימוי החיובי לכאורה שלהן. בפועל, הן נועדו ליצור תחושת דחיפות, משבר, איום וסכנה כדי לעודד את האדישים להצביע.

אם צריך להילחם על ישראל כמו הסיסמה "נלחמים על ישראל" של "כחול לבן" הרי שישראל חייבת שילחמו עליה. ההצבעה הפוליטית הופכת לפעולה פטריוטית בשדה קרב והמצביעים חייבים להיענות לקריאה לדגל.

כך גם בסיסמה "ליכוד חזק ישראל חזקה" מסתתר בנוסף למסר החיובי גם מסר שלילי מובלע המעיד על תחושת משבר. המסר הוא: "צאו להצביע ליכוד רק עם הליכוד חזק ישראל תישאר חזקה". יש בכך בעצם אמירה שמזהירה את בוחרי הבייס שאי הצבעה לליכוד, תחליש את ישראל.

בסיסמה של הבית היהודי: "מפסיקים להתנצל - אוהבים את ישראל" מתבצעת המניפולציה המובהקת ביותר. המפלגות האחרות מואשמות במדיניות אפולוגטית ולא פטריוטית ורק הבית היהודי, הוא כביכול הפתרון לבעיה.

בעקיפין הסיסמאות הללו אינן רק מהוות דוגמא לגישת "השינוי בפתח" אלא גם לגישה מנוגדת לה. גישה מבוססת  פחד שנקראת גישת "שומרים על הבית". 

הסכמה רחבה

הסיסמה "נלחמים על ישראל" מקבילה לסיסמה "ישראל לפני הכול". היא סיסמה חיובית, מוסכמת באופן כמעט גורף על הציבור בישראל. אין אחד שיערער עליה באוכלוסיית המצביעים. אחרי הכול, לכל מי שמצביע, איכפת מהמדינה והוא רוצה להיאבק כדי לשפר אותה.

יצירת הסכמה רחבה, נועדה לגייס את הבוחרים המתלבטים: אלה שעוד אין להם בית פוליטי והם שוקלים את עמדתם  אל אלה בדיוק פונה "כחול לבן" בסיסמה זו.

לאורך כל היסטוריית הבחירות בישראל מפלגות השתמשו במשפטים בעלי הסכמה לאומית רחבה כדי להפנות את הבוחרים המתלבטים אליהן.

לא תופתעו לדעת, אפילו ההימנון- "התקווה" גוייס כנשק פוליטי. שורות מתוכו הפכו לסיסמאות בחירות כדי ליצור הסכמה רחבה.

לא יאמן, אבל מפלגה לא ציונית, יהדות התורה אימצה שורה מההימנון הציוני – "נפש יהודי הומיה" ובכך שילבה ציונות מובלעת כהשראה לחיזוק היהדות שהביא שורש קיומה כמפלגה.

שימוש זה בהימנון בבחירות לכנסת ה17 בשנת 2006 יצר ליהדות התורה רווח נוסף: היא לא רק למגזר חרדי מצומצם וצפוי בבייס. אלא גם מנסה למשוך ציבור דתי לאומי ומסורתי שהיהדות והציונות הם ערכים חשובים לו ושלובים זה בזה.

רווח נוסף היה הפחתת האנטגוניזם בציבור החילוני למפלגה החרדית על ידי הדגשת הזיקה הלאומית.

גם מפלגת מרצ עשתה שימוש בהימנון כשהיא חרתה על דגלה את סיסמת הבחירות "להיות עם חופשי בארצנו" אי שם בשנות התשעים. מרצ ביקשה בכך לזהות את הערכים הליברליים שלה עם הזהות הלאומית הישראלית ובאופן זה לקשר בוחרים חדשים למסרי המפלגה.

סיסמה או הונאה?

האם אפשר להבחין בסבך סיסמאות הבחירות, בין ערך אמיתי לבין מניפולציה לשונית קליטה אך ריקה מתוכן?

כלל ברזל הוא: אם ניתן לקחת את הסלוגן של מפלגה ולהשתמש בו בהקשר הפוך והוא עדיין ישמע נכון, סימן שמדובר בסיסמה פופוליסטית שאין מאחוריה ערך אמיתי.

האם למשל כש"נלחמים על ישראל", מקדמים מדיניות סוציאל דמוקרטית או כלכלת שוק קפיטליסטית  דבר והיפוכו הסיסמה מתאימה כפתיח לכל רעיון. ועל כן היא ריקה מתוכן.

האם "נלחמים על ישראל" על ידי קיצוץ בתקציב או על ידי תוספת לתקציב? על ידי הורדת מיסים או העלאת מיסים? הביטוי הקליט "נלחמים על ישראל" יכול לייצג אם כן כל אחד ולקרוץ לכל מצביע מכל מפלגה

אם יוצאים מנקודת ההנחה הבסיסית שתפקיד הפוליטיקה הוא לשמש כתחרות על דעת הציבור בין רעיונות שונים ניתן לראות מיד שהביטוי "נלחמים על ישראל" הוא קליפה ריקה. היא עוטפת רעיונות פוליטיים אמיתיים מנוגדים והפוכים.

באותה מידה "נלחמים על ישראל בהקשר הבא:

"נלחמים על ישראל - נותנים לימודי ליב"ה לכולם", סלוגן של מפלגה חילונית שבקונצנזוס. אומנם לא אומרים בסיסמה הזאת איך עושים את זה אבל זה כבר עניין להעמקה במצע המפלגה.

או ניתן להשתמש בביטוי גם בהקשר הפוך לחלוטין: "נלחמים על ישראל – שומרים על עולם התורה". כשקוראים את הסיסמה כך פתאום מתגלה מפלגה של שומרי מצוות. מפלגה שלימודי ליב"ה אינם בדיוק בסדר העדיפויות שלה.

שימו לב הביטוי "נלחמים על ישראל" בכל זאת עדיין נשמע נכון. מי אמר שאלו אינן דרכים להילחם על ישראל? לכן זו סיסמה ריקה מתוכן.

גלגוליו של הביטוי "הערבים נוהרים לקלפיות" – על סודות פוליטיקת זהויות

הביטוי "הערבים נוהרים לקלפיות" הגיע למחוזותינו בבחירות 2015. מה אם אומר לכם שלא ניתן להבין את הבחירות הנוכחיות ב-2019 בלעדיו? מה אם אומר לכם שביטוי זה שירת שתי מפלגות ממחנות פוליטיים מנוגדים לחלוטין?

בביטוי "הערבים נוהגים לקלפיות" השתמש בנימין נתניהו בשלהי מערכת הבחירות 2015. שימוש מבריק זה בשפה נועד להשיג מספר מטרות לבנימין נתניהו:

• עידוד ההצבעה בשיטת "שומרים על הבית" – נתניהו הצליח לגייס סביבו את מצביעי מחנה הימין על ידי יצירת תחושת משבר ודחיפות. הוא יצר תחושת איום קיומית כי "הימין עלול לאבד את השלטון לטובת השמאל והערבים".
  
  שיגור מסר זה לבייס פוליטי הוא מניפולציה לשונית קלאסית למען הגברת הצבעה בקרב המחנה הנכון לשיטתו שהרי המסר מטיל חובה על כל מצביע לנקוט פעולה פוליטית ולהצביע למפלגה מסוימת כדי לשמור על הבית מאיום מתקרב.
   
• ניצול פוליטיקת זהויות – הנעה שורשית לפעולה בפוליטיקה הישראלית-
  
  הפוליטיקה הישראלית ב-70 שנים האחרונות איננה מתבססת על רעיונות בלבד אלא על יריבויות שונות בין שבטים שונים בחברה הישראלית.
  
  "פוליטיקת זהויות" עובדת כך: המצביעים נותנים לפוליטיקאי את קולם לא כי הם תומכים בו ללא סייג ומסכימים עם כל עמדותיו, אלא כדי לבלום פוליטיקאי מהשבט האחר. הם מצביעים לא בעד קבוצתם אלא נגד הקבוצה היריבה.
  
  היריבויות הן: דתיים – חילוניים, מזרחים מול אשכנזים, שמאלנים מול ימנים וכמובן השסע בין יהודים נגד ערבים. שסע פוליטי המושפע ומשקף את הציבור הישראלי פלסטיני.
  
  מלחמת האזרחים התרבותית הזאת מנוהלת ע"י "פוליטיקת זהויות". מדובר בכלי גיוס המונים אפקטיבי שכל המפלגות בישראל השתמשו בו במידה זו או אחרת.
  
  נתניהו הוא אלוף בפוליטיקת זהויות. משום כך העמיד סדין אדום מול בוחריו מצביעי הליכוד או מצביעי ימין שאינם בהכרח מצביעי ליכוד אך מזוהים עם לאומיות יהודית.
  
  הוא מיצב את הקבוצה הפוליטית המנוגדת להם ביותר, ערביי ישראל, כאיום פוליטי מידי. איום אשר הוביל אותם לבחור בו מתוך הכרח מתוך פטריוטיות ונאמנות זהותית. והיטה גם את המתלבטים במחנה לכיוונו והבטיח את נאמנותם בקלפי.
  
  כך משפט אחד פשוט, מניפולציה לשונית אחת שניגנה על הפחדים העמוקים של הציבור הישראלי, הביאה לליכוד את הניצחון בבחירות ולנתניהו את ראשות הממשלה.
  
  הצלחה זו היא מעבר לכל ספק הוכחה לכוחה של השפה בהנעת אנשים לפעולה פוליטית. מי ששולט בשפה שולט בדמיון של הציבור ומי ששולט בדמיון של הציבור, מעצב את דעותיו ובסוף משפיע על פעילותו הפוליטית.
   
• הקצנת פוליטיקת הזהויות והכללת השמאל הישראלי במחנה אחד עם ערביי ישראל, מאפשרת לנתניהו לבצע מניפולציה נוספת על הבוחרים. זאת על ידי קיבוע הקשר בין מרכז שמאל למפלגות ערביות שנועד להרחיק ממנו מצביעים מתלבטים.
  
  במציאות אין שום בסיס לקשר כזה . הפעם היחידה שבה היה שיתוף פעולה בין חלק מהמפלגות הערביות ומפלגות מזוהות עם השמאל הייתה בתחילת שנות התשעים. בממשלה שעשתה את הסכם אוסלו בו הערבים תמכו מבחוץ.
  
  מעבר לכך לא היה שום שיתוף פעולה. שום גורם בשמאל הציוני או במרכז  לא הראה נכונות לשבת בקואליציה עם מפלגה ערבית בכל 70 שנים האחרונות.
  
  לשפה יש כוח רב מהמציאות עצמה: מראית העין חשובה מההתנהגות. פוליטיקת הזהויות אפקטיבית יותר מהזהות האמיתית. לכן המניפולציות הלשוניות של נתניהו משרתות אותו בצורה מבריקה.
  
  היא לא רק מגבירה את התמיכה במחנה שלו אלא גם מרתיעה מצביעים המתנגדים לו מלהשתתף בבחירות. הסיבה - יהודי ציוני, לא יצביע למפלגה שעלולה להיות בקואליציה עם מפלגה ערבית אנטי ציונית.. 
  
  אם השימוש בשפה מצליח לקבע בראשם של מצביעים מתלבטים תמונה כזאת הם צפויים להצביע הצבעה "בטוחה" לליכוד. לחלופין הם עלולים להישאר בבית במקום להופיע ולהצביע ל"כחול לבן" או כל מפלגה אחרת המתנגדת לסדר היום של הליכוד.
  
  מניפולציה זו אף מרתיעה מצביעים במחנה הימין להצביע למפלגות המצויות מימין לליכוד מתוך חשש שבהצבעתם יחלישו את הליכוד ויגרמו לממשלת שמאל- ערבים להיות סבירה יותר.
  
  משום כך גם בבחירות הנוכחיות נתניהו משתדל לבצר עוד יותר את התדמית שיצר כתוצאה מסיסמת "הערבים נוהרים לקלפיות ארגוני השמאל מסיעים אותם באוטובוסים".
  
  כיצד הוא עושה זאת? הוא עושה זאת באמצעות סיסמתו החדשה: "רק ליכוד גדול יוכל למנוע ממשלת שמאל – ערבים". האם זה יצליח לו? ימים יגידו.
  
  אתם מוזמנים לקרוא מאמר מ"העין השביעית" המפרט כיצד סיסמאות גוברות על המציאות.

כיצד "הערבים נוהרים לקלפיות" הפכה לכלי בשירות "הרשימה המשותפת"?

מניפולציות לשוניות ובמיוחד מניפולציות לשוניות של פוליטיקת זהויות, אינן מוגבלות למפלגה אחת.

אחד האיומים הגדולים על "הרשימה המשותפת" הוא אחוז הצבעה נמוך של ערביי ישראל אשר מרגישים שאינם משפיעים באמצעות הפוליטיקה הישראלית.

לפי תוצאות מועד א' של הבחירות האחרונות כמחצית מהערבים חשים מיאוס עמוק ממנה ולכן מביעים אדישות, נשארים בבית ולא מצביעים.

אם הרשימה המשותפת מבקשת לנער את הציבור הערבי המזוהה עמה מאדישותו, ולגרום לו להצביע ולהתלכד סביב דיגלה. איך בדיוק היא מתכוונת לעשות זאת? התשובה המפתיעה היא באמצעות אותה סיסמה של נתניהו: "הערבים נוהרים לקלפיות".

מה נותנת סיסמת "הערבים נוהרים לקלפיות" לרשימה המשותפת?

סיסמה זו היא בדיוק הכלי שחיפשו כדי לעודד את מצביעיהם להגיע לקלפי באמצעות שיטת "לשמור על הבית". הסיסמה הזאת נותנת להם אויב משותף. פוליטיקאי שהם מציגים אותו כמתנגד להצבעה ערבית ממניעים גזעניים.

הרשימה המשותפת מנסה להשתמש בפוליטיקת זהויות ובאמצעות שיטת "שומרים על הבית" ליצור את הנרטיב הזה בתודעתם ערביי ישראל:

"אם אני ערבי ישראלי, נתניהו מתנגד לזכותי להצביע ממניעים גזעניים ויפעל, אם יבחר כדי לסכלה. אם אני מחויב לזהותי הערבית ,עלי לרוץ ולנהור אל הקלפי ולהצביע למפלגה שמתנגדת לאיום שמציב נתניהו. אם אני הולך לקלפי להתנגד לנתניהו ואני ערבי, הרשימה המשותפת מציעה לי את הפתק הנכון שיספק מענה למצוקתי."

האם הנרטיב הזה יתרום ל"רשימה המשותפת"? האם היא תקבל עוד מנדטים באמצעות שפה הפורטת על פחד של ציבור מסוים ומעוררת את זעמו? לא ברור בשלב זה.

בינתיים אנחנו עדים לכך שמפלגת "הרשימה המשותפת" דאגה לבצע תרגום לערבית לסיסמת "הערבים נוהרים לקלפיות" ובנתה עליו קמפיין בחירות שלם.

כיצד ליברמן משתמש בשפה ובפוליטיקת הזהויות למטרותיו הפוליטיות?

בנוף הישראלי המשוסע בפוליטיקת זהויות, ליברמן פועל בדרך מיוחדת כדי להבליט את מפלגתו "ישראל ביתנו" כלשון מאזניים .

מה ייחודי בדרכו של ליברמן?

שיטתו של ליברמן היא שילוב לשוני של שני תכסיסים לשונים – פוליטיים.
הראשון פוליטיקת זהויות והשני שיטת ההסכמה הרחבה על נושא אחד.

לכן סיסמת הבחירות שלו היא הסיסמה הבאה: "כן למדינה יהודית לא למדינת הלכה"

מה עומד מאחורי הסיסמה של ליברמן?

ליברמן משתמש בשסע בין הדת לבין המדינה כדי להשיג קולות. הוא פונה למצביעים החילוניים בציבור הרוסי ומנכס לעצמו את אופייה החילוני של ישראל.

הוא מגן על זהותה של ישראל כמדינה יהודית אך לא כמדינת הלכה. בכך הוא מנטרל מראש את המתקפה הלשונית שתנסה למתגו כמתנגד לזהות יהודית.

כך מצליח ליברמן למזג תומכים חילוניים מודאגים מימין ומשמאל כאחד. ליברמן מפעיל בסיסמה זו עוד שיטה פוליטית מעניינת לעידוד אנשים ללכת להצביע כאשר ישנה תחושת מיאוס גדולה מהפוליטיקה העכורה.

ליברמן מנסה ללכד ולמזג סביבו מצביעים חילוניים מודאגים הן מימין והן משמאל. מצביעים אשר לא מזדהים עם כל המצע הפוליטי שלו ולבחור בו כבחירתם היחידה.

"כן למדינה יהודית לא למדינת הלכה" זה לא משפט פוליטי סתמי. לא ניתן להפוך אותו על ידי השתלתו בהקשרים שונים כמו הסיסמה "נלחמים על ישראל".

סיסמתו של ליברמן משקפת  הסכמה לאומית רחבה בחברה החילונית. הסכמה שתקפה אף בקרב חלק מהמסורתיים ומהדתיים הלאומיים. הצהרה זו היא מחויבות מסויימת לסטטוס קוו ולצביון חילוני ודמוקרטי, לצד כיבוד אופייה היהודי של מדינת ישראל.

במערכת פוליטית מקוטבת, המצביע המתלבט תמיד ימצא משהו שהוא מתנגד לו במשנה של כל מפלגה. לכן הוא עלול להישאר בבית, מתוך מחשבה ש"כולם אותו דבר". לכן מהלכו של ליברמן מבריק.

אם ליברמן מצליח לשכנע ציבור גדול של מצביעים להתלכד סביב מפלגתו. רק על בסיס סיסמה פוליטית אחת המציבה מטרה מוגדרת: "כן למדינה יהודית לא למדינת הלכה". הוא יוכל להשיג את מירב מטרותיו הפוליטיות.

באופן זה הוא יכול לקבל מנדטים על רעיון ממשלת האחדות הלאומית חילונית שהוא שותל בתוך דמיונם של בוחריו ואלה המתלבטים להצביע לו. האם ליברמן יצליח בניסיונו? 

האם התכסיס הלשוני שלו יצליח להשכיח מהציבור עשורים שלמים של התנהלות פוליטית הפוכה? 

יתכן שהתכסיסנות הפוליטית שהוא נוקט בה תגבר על המציאות. יתכן שנוצר פתח למציאות פוליטית חדשה שטרם הייתה כמוה. האם כך יהיה באמת? נדע בבחירות.

בכל מקרה לא נשתעמם לפחות זה.

*חלק משיטות המחקר למאמר זה נלקחו מחגי אלקיים – פסיכולוג פוליטי.

גילי קימור